ירח דבש הסתיים

 

ירח דבש הוא פרק זמן  לאחר טקס הנישואים. התקופה הזאת מאוד מיוחדת ורומנטית.

כמובן שלא נדבר על נישואים פה. אני רוצה לספר על  ירח דבש קצת שונה.

כמו השמחה, הרגשות והאהבה לבן/בת  הזוג ככה עוברת התקופה הראשונה של העלייה.

אתה מלא רגשות, אנרגיות חיוביות ורצון גדול להצליח. נכון שלא הכל תותים ויש הרבה פחדים וחששות, וגם נפילות כמובן. אבל זה רגע קסום, בדיוק כמו זוג שהתחתן חדש.

אתה יורד מהמטוס ותיכף מקבל זהות חדשה, תוך כמה ימים גם הכתובת והבית חדשים, הרהיטים, הכילים והבגדים שהבאת איתך מוצאים מקום בפינות חדשות. בזמן ירח הדבש של העלייה הכל ניראה יפה וכל רגע אתה מתרגש ממשהו אחר. לפעמים זאת מילה חדשה בעברית או שכן ישראלי במעלית שאומר ״ ברוכים הבאים״

אני זוכרת את השבת הראשונה שלי בישראל. ערב שבת ארוחה עם משפחה וחברים שגם הם עולים  חדשים ישנים מטורקיה, הם ניראו  כמו זוגות שנישואים 50 שנה.

אחרי שבוע מתחילים הריצות והסידורים אין סוף של עבודת ניירת, עשרות פקידים ופקידות בבנק במשרד הקליטה והפנים שלפעמים מבינים ולפעמים לא מבינים אותך. למרות שזה ממש לא קל החיים ממשיכים, אתה מכיר אנשים  חדשים, יוצא לטיולים והצגות, עושה קניות בסופר בתשלומים ומתרגל לתורים הארוכים בקופות

וכמובן לא לשכוח 5 שקלים במזומן  בארנק כדי לקחת  עגלת קניות. ואיך אפשר לשכוח את הזמנת תור לרופא בקופת חולים דרך האפליקציה.

זאת תקופה ש24 שעות ביום לא מספיקות לך , אבל אתה מלא אופטימיות, מרגיש בעננים ומתרגש מכל דבר כי אתה עדיין  בירח דבש.

וכמו שכולנו יודעים ירח הדבש מסתיים ומתחילים בחיים האמיתיים וזה האתגר האמיתי!

השתתפתי בהרצאה של סופיה גרשמן היא מומחית - Global Migration- בנושא
באוניברסיטת תל אביב. סופיה עלתה לישראל מרוסיה לפני 8 שנים. בהרצאה סופיה דיברה על הסתגלות החברתית- social adaptation- על הקונפליקט בין להיות ישראלי לבין  שמירת התרבות המקורית שלנו. היא אמרה שלכל אחד יש קצב ההסתגלות משלו למדינה החדשה ולתרבות שלה. הכי חשוב זה להתמודד עם הכל נפשית וגם אם זה קשה מאוד חייבים להישאר אופטימיים

סופיה נתנה לנו רשימה קטנה מאיפה להתחיל:

-        להכיר חברים חדשים

-        ללמוד את השפה

-        להכיר את התרבות

-       לשאול שאלות ולא להתבייש לבקש עזרה כשאתה צריך

-    היה סקרן היה מוכן לגלות עולם חדש

 

העלייה היא חוויה מרתקת מלאה באתגרים אך גם בהזדמנויות. הרקע האישי של כל אדם והגישה שלו ישפיעו על התהליך הזה.

שאלתי  כמה חברים שעלו לפני כמה שנים, מתי ירח הדבש שלהם הסתיים. רוב האנשים אמרו שזה עדיין קיים, חלק אמרו שזה אף פעם לא ניגמר, ואחרים הרגישו הרבה יותר טוב שהעברית שלהם התקדמה. ירח הדבש האישי שלי הסתיים ברגע שהיה לי את המינוס הראשון בחיים שלי בבנק. וזה המשיך עם החום בארץ. המים החמים של הים המלא במדוזות. ימי עבודה ארוכים וסוף שבוע קצר. כמובן ההתנהגות הגסה של האנשים ברחוב, רמת שירותים נמוכה כמעט בכל תחום. הרגשות  עולים ויורדים מאופטימיות לפסימיות כל יום מחדש כמו ברכבת הרים.

עם הזמן אתה לומד ליפול לקום וללכת מחדש כמו בכל מקום בעולם.

המצב שלי לא היה שונה. גם אני נפלתי וקמתי, ושוב נפלתי וקמתי, ובכיתי הרבה בשקט ולפעמים בקול. נכון, כשעליתי הבנים שלי היו בגיל 18, הייתה לי עבודה מוכנה מהיום הראשון, ובכל זאת קל זה לא היה.

עם כל הקושי הגשמתי חלום ילדות והגעתי לחיות  בישראל הבית האמיתי שלי.

ההרגשה הזאת עזרה לי ברגעים קשים.

אבל בבוקר של7/10 מצאנו את עצמנו במלחמה. עננים שחורים של כאב ודאגה, כעס עצום ואכזבה. למרות כל הבלגאן הזה הלב שלי עדיין אומר "סטלה את בבית, את בטוחה." 

וההיגיון שלי אומר: " אין סיכוי שירח הדבש יסתיים כי עם ישראל חי לעולם ועד."

דגל עשוי תמונות של חיילים שנהרגו

איפה הקול שלי?

 

בכול יום אני מקבלת מילה חדשה בעברית דרך קבוצת:

‏HEBREW101.com

המילה החדשה להיום היא: "לדבר בקולי קולות"

איזה משפט יפה, נכון?

לא פשוט לדבר בקולי קולות כשאתה לא יודע את השפה. כמו שדגים לא יודעים איך הם חיים מחוץ למים, גם אני לא ידעתי איך זה לחיות בעברית. החיים בישראל לימדו אותי שלחיות בעברית מאוד שונה וגם לא פשוט ולפעמים אפילו מצחיק.

כמה קל לדבר, לשאול ולענות בטורקית. :)  

אבל כשמתחילים ללמוד שפה חדשה אחרי גיל חמישים אתה מבין שאתה נכנס לעולם חדש. אתה רוצה להגיד משהו אבל יוצא לך להגיד משהו אחר ,או שאתה לא מבין מה שואלים אותך ועונה משהו בלי שום קשר לשאלה. שפה היא לא רק מילים  ומשפטים. שפה היא תרבות שונה ודרך מחשבה חדשה.

שפה חדשה מביאה אותך להרגיש דברים בצורה אחרת. אתה משתנה, אתה מתבייש, ואתה הופך להיות יותר שקט.

אני זוכרת שהזמנתי אוכל במסעדה מתפריט בעברית, ובסוף הגיע לי משהו אחר…ועוד דוגמא  אני זוכרת את הפעם שלא הצלחתי להזמין כרטיסים להצגה דרך הטלפון כי לא הבנתי מה שואלים אותי.

אנחנו לומדים את שפת האם שלנו מגיל מאוד צעיר וקשה לנו לדמיין את החיים שלנו ללא דיבור זורם. כשמתחילים ללמוד שפה חדשה, אתה נכנס לעולם שאתה לא מכיר, לא מבין והופך לשקט.

אתה מעדיף לשתוק, "אני לא יודע עברית" הוא המשפט שאתה הכי הרבה משתמש בו.

או לחשוב "האם המילה הזאת זכר או נקבה?  או ״שלוש ספרים או שלושה ספרים" היא הצורה הנכונה.

חברים יקרים אני בטוחה שכולכם מכירים את המצב.

אתה יכול להיות עורך דין, פרופסור לכימיה, מורה להיסטוריה , או איש עסקים אבל בלי עברית אתה הופך לאילם. כל מה שאתה  יודע נשאר במדינה הישנה.

אתה מרגיש חוסר ביטחון, יש עצבים ודמעות בתוך המסע הזה. גם אחרי 5 שנים פה, אני עדיין מפחדת לדבר בקולי קולות בעברית. למדתי הרבה וכל יום אני מתקדמת עוד קצת,  הדרך עדיין ארוכה אבל הרצון חזק.

סטיב קאופמן מומחה ללימוד שפות אומר ש 1000 מילים בשפה   מספיקות כדי להבין ומילה אחת בלבד.

יכולה לעזור כדי להתחיל לדבר אותה אני בחרתי בטכניקה של קאופמן, שממליץ להתמקד בנושא אחד שמעניין אותי מאוד, לקרוא בנושא הזה כמה שיותר, להקשיב ולצפות  לעשות רשימת מילים, לחזור כל יום ויום על הרשימה בקצב ובזמן שלי.

בדיוק כמו ספורטאי שרוצה לפתח את השרירים שלו מתאמן יום יום , באותה צורה אנחנו יכולים לאמן את המוח שלנו בעברית ולהשתלב בחברה הישראלית.

כן גבירותי ורבותי העיקר להתחיל  וכמובן להתמיד.

כמו שהשיר אומר:

״והעיקר והעיקר לא לוותר לא לוותר כלל.״

 

אני לא יודעת כמה זמן ייקח לי אבל אני יודעת שאני אצליח! ואולי הבלוג הזה יעזור גם לכם להשיג את המטרות שלכם בעברית.

'

וכולנו ביחד נוכל לדבר בקולי קולות גם בעברית.

חץ-->מטרה

שלום לכולם,

אני סטלה, סופרת ובלוגרית, עולה חדשה מטורקיה. עליתי לארץ לפני חמש שנים. בדרך כלל אני כותבת בשפת האם שלי-טורקית וקצת באנגלית. אני מקבלת השראה מכל דבר שאני רואה, מרגישה, קוראת ושומעת בחיי היום יום שלי. יש לי לא מעט עוקבים שתומכים ומגיבים וזה מאוד משמח אותי. הכתיבה שלי ייחודית ורגישה מאוד, לכן אי אפשר לתרגם אותה דרך הגוגל מטורקית לעברית כי גוגל לא מבין רגשות.

החיים שלי בישראל מלאי אתגרים; לדבר ולכתוב בעברית הם אחד האתגרים החשובים לי במדינה החדשה שלי. ותאמינו לי זה לא פשוט. עליתי לארץ בגיל 50 כאם חד-חורית לתאומים שעכשיו משרתים בצבא. 

זהו הניסיון הראשון שלי; לכתוב בלוג בעברית, זה לא קל אבל זה אפשרי כי זה גם הצעד הראשון למטרה שלי. אני מקווה שתאהבו ותהינו.

 בחרתי לכתוב ולספר על הספר של פאולו קואלוו "הקשת" או בשמו המקורי; 

THE ARCHER

זהו סיפורו של טטסויה, הקשת הטוב ביותר במדינה. יום אחד פונה אליו קשת אחר שרוצה ללמוד מימנו איך אפשר להיות קשת יותר טוב. וכאן מתחיל הסיפור. 

פילוסופיית החיים של טטסויה מובילה את הקורא לשאלות מאוד חשובות על החיים.

בחיים אנחנו מתמקדים רק במטרה בלי לחשוב על הדרך שאנחנו צריכים לעבור. אבל קשת טוב יודע שיש דברים חשובים לעשות לפני שמשחררים את החץ. כמו עמידה נכונה, גמישות, מודעות גבוהה לסביבה , תודעה וכמובן שמחת חיים. כשקשה צריך להתאמץ, לדעת איך להתגבר ולהתמודד עם הבעיות שבדרך תוך כדי עמידה נכונה מול החיים.

הספר בן 160 עמודים בלבד כולל איורים.

קל מאוד לקריאה אבל בכל פרק אתה צריך לתת הפסקה  ולחשוב כי כל משפט מוביל אותך לרמת מודעות אחרת.

כשקראתי את הספר עלו בראשי כמה שאלות...

- האם אנחנו באמת מגשימים את החלומות שלנו?

-איך אנחנו מתמודדים עם ״השדים״ שרצים לנו בראש?

-האם אנחנו יודעים לחיות בזרימה ויודעים מתי לשחרר?

-האם אנחנו יודעים לקחת אחריות או מעדיפים להאשים אחרים?

 -עד כמה אנחנו מודעים לכוח הפנימי שלנו?

-איך אנחנו ממשים את עצמנו?

ועוד הרבה הרבה שאלות... 

הספר הזה הוא לא רומן רגיל בכלל, כל מילה ומילה היא כמו מדיטציה. 

".בלב כמו שהקשת אומר "כל חץ משאיר זיכרון

הסופר עושה שימוש בחץ ובקשת כדי להסביר את הקשר החזק בין החיים לבין התשוקות שלנו,

 .ואומר כמה  חשוב כוח רצון לבן אדם ולנשמה שלו

כמו שכל חלק וחלק של החץ והקשת חשובים גם העמידה הנכונה שלנו מול החיים חשובה.

הרגישו את הרגליים, הידיים, והשרירים, את מצב הגוף עד כמה הוא נחוש או לא, הקשיבו ללב ולמחשבות, תכירו בפחדים וברצונות. כך נוכל להבין האם המטרה שלנו הוא בר השגה או רק חלום.

כמו ברוב הספרים שלו, קואלו שוב מצליח להוביל את הקורא למערות הכי עמוקות במוחו ובליבו

הרי מה הם החיים  מסע ארוך, כמו המסע שלי פה בישראל. 

כל יום  צעד אחד קדימה לכיוון המטרה.